חדר המועדון היה הומה אדם, כולם בדיוק חזרו מארוחת הערב; היחידה שלא לקחה חלק במשתה חג המולד המשלהב הייתה הרמיוני גריינג`ר. היא נשארה בחדר המועדון כל עת שתלמידי ומורי הוגוורטס סעדו את ליבם. כשנכנסו רון והארי, כמעט אחרונים, לקומונה הרועשת רון שם לב שהרמיוני יושבת בפינת החדר, קרוב לאח שהעלתה להבות כחולות, וקבע במבט אחד שמשהו מטריד אותה.
"טוב, גמדים, כולם למיטות. קדימה," צעק רון כך שכל תלמידי הראשונה, השנייה השלישית והרביעית יברחו לחדריהם במהירות האפשרית. "אם אני תופס פה ילד אחד מתחת לחמישית אני שולח אותו לפילץ`."
לשמע שמו של אב הבית החם והיקר לכולם, הילדים הנותרים תפסו את רגליהם ומיהרו להיעלם מזווית עינו של רון שנראה מסיבה מסוימת עצבני.
תלמידי החמישית, השישית והשביעית היו היחידים שקיבלו אישור מדמבלדור לבלות עוד כמה שעות בכותלי הטירה. הוא לא שאל למה ומקגונגל וסנייפ יכלו רק להזעיף פנים על החלטה מטופשת שכזו.
רון והארי ניסו לשכנע את הרמיוני בכל הכוחות שהצליחו לגייס להגיע לארוחת החג החגיגית, אך היא התנגדה בכל תוקף והם פשוט כך השאירו אותה מאחור, בעוד רון כועס על כך שכאשר הוא מתעלם ממנה היא רותחת מכעס וכשמנסה לעזור היא מדוכדכת עד כאב. הארי פשוט ביקש את סליחתה בשמו, משתדל שרון לא ישמע והבטיח לה שיגרום לו לחזור לחדר לאחר מכן.
הרמיוני לא ענתה ולא הראתה רצון לכך שיחזרו אליה.
"אמרתי לכם שאתם לא צריכים לבלות את ערב החג שלכם בחברתי, כולם חוגגים בחוץ." מלמלה לעצמה. הם שמעו.
"אבל רצינו להיות איתך," אמר הארי, מנסה לעודד את רון לעודד את רוחה.
"כן, נכון." הוא נשמע כמעט כאילו הוא מתעב אותה ברגע זה, דבר שלא יכול היה להיות אפשרי. רון היה משוגע אחרי הרמיוני, הוא פשוט לא ידע מה לעשות איתה.
"נו, בחייך, הרם," צחקק רון, הכינוי המגוחך לא העלה אפילו את זווית שפתיה לחצי חיוך. "תספרי לנו מה קרה."
"באמת, תעזבו את זה."
היא התכוונה בכל מאודה שיניחו לה לנפשה. היא לא רצתה לשתף אותם ביגונה הקודר. הדבר האחרון שרצתה הוא שידעו מה הסיבה לסבר הפנים החמוץ ולמצב הרוח הכל כך ירוד שלה.
הכל התחיל כבר בבוקר שלפני יומיים, כשרמוס סיפר להם, מאושר עד הגג, שהוא וטונקס יוצאים. הוא חיזר אחריה מזה זמן רב, ולבסוף טונקס הראתה סימני חיבה הדדיים. הרמיוני לא חשבה שיגיע היום וטונקס תתמודד עם המציאות: אין להן עתיד ביחיד ויהי מה.
טונקס הייתה מבוגרת ממנה, שזה כבר היה עלול לעורר מחלוקות רבות בקרב מכריהם. רון תמיד התבדח על כך שהיה שמח לראות פעם זוג בחורות מתמזמזות, אבל הוא סתם ניסה לצאת גבר. עצם המחשבה על קשר חד מיני היה מערער את דעתם של הארי, רון, כל משפחת וויזלי ושיירי הקונדסאים על הרמיוני.
היו להן שיחות רבות על כך, הן ידעו שיצטרכו להתמודד עם העולם האמיתי יום אחד, אבל הרמיוני כבר אמרה שלא אכפת לה מהדעות של אחרים, שהיא באמת אוהבת אותה ומוכנה להקריב הכל בשביל להפסיק להתחבא. היא מעולם לא חשבה שטונקס תהיה הבעיה.
"את כל כך יפה כשאת את," הרמיוני לחשה לנימפדורה באוזנה המחודדת והחשופה. שיערה הסגול והקצר מתפרע לכל כיוון. היא העבירה יד אחת במרכז קודקודה של טונקס ונשקה לה מתחת לאוזן.
טונקס חייכה חיוך שובבי, חיוך שהזכיר להרמיוני את סיריוס, ואת רון.
הן שכבו על מיטתה של הרמיוני בחדר של הבנות. זה היה ליל כל הקדושים וכל השותפות שלה לחדר חזרו לביתן לשלושה ימים. טונקס נותרה עם חזייה בלבד והרמיוני נשענה עליה, עירומה למשעי. היא שלחה יד אל מתחת לשמיכת הנוצות הרכה וגופה של טונקס התכווץ בפתאומיות. נימפדורה התהפכה על צידה ומצאה תנוחה חדשה כשרגליה חובקות את אלו של הרמיוני וחזהּ החשוף שלה נוגע דרך החזייה של טונקס בשל זו. היא קירבה את פניה לשל הרמיוני ונשפה הבל פה חמים על פיה. הרמיוני עצמה את עיניה והרימה את ראשה מעט כדי לתפוס את שפתיה הוורודות של טונקס. לשונותיהן נגעו זו בזו, ליטפו האחת את השנייה.
טונקס קטעה לאט את אחיזתה הרפה של הרמיוני בלשונה ואחר בשפתיה. היא התרוממה מעט והתחילה להעביר את גב ידה על לחייה של הרמיוני. גב היד הפכה לכף ומשם נותרה רק אצבע. אותה אצבע ליטפה עכשיו את צווארה וגלשה בחופזה לשד הימני והצעיר של הרמיוני. זו עצמה את עיניה בעונג.
טונקס קירבה עכשיו את שפתיה לכיוון הפטמה והחלה ללטף אותה בעדינות ממיסה. החזה הכה ילדי של הזדקר, אם אפשר יותר משהיה. הוא היה כה בתולי וכה מושלם. כולה הייתה נערה שקטנה שכמהה למגע הזה כל כך. אצבעה הפנויה של טונקס עכשיו החלה לרדת עוד לכיוון מפשעתה של הרמיוני. הן התחברו בדרכים שאף אחד ממכריהן לא יכלו להבין או לעכל; הסביבה לא ידעה להבין איך יכולה להיווצר תשוקה בין שתי נקבות, הן לא יכלו להסביר איך קרה הדבר.
הן התקרבו לשיאן והרמיוני השתדלה להחניק צעקה בנשיכה חזקה של שפתה התחתונה. טונקס סיימה ולאט נשכבה לצידה שוב, על צידה שלה. היא הביטה בפניה הקורנים של הרמיוני וראתה את שפתיה המדממות.
הרמיוני שמה לב להבחנתה של טונקס בחתך הקטן. "רק את גורמת לי לדמם כך," היא חייכה. טונקס ינקה את השפה האדומה כמו ערפד צמא להזנה האולטימטיבית.
"אני אוהבת אותך," היא לחשה.
טונקס ידעה שהגיע הרגע להתמודד עם האמת. היא פשוט חששה מכך זמן רב. היא ידעה שברגע שתפצה פיה היא תיפרד לנצח מהמגע והמבט שכבשו אותה בפעם הראשונה. השיער המלא הזה, שמריח כמו הילדוּת הטהורה הזו. עיניה החומות והענבריות; היא אהבה אותה כמו שהיא, קיבלה אותה על כל מגרעותיה ותמיד ביקשה ממנה כנימפדורה טונקס. בלי שיער וורוד או עיניים ירוקות, גבוהה יותר או עם חזה מנופח יותר. שיער בלונדיני וארוך וגולש, או שפתיים בשרניות. היא לא רצתה שיניים מחודדות ולא רגליים ארוכות ודקיקות.
היא רצתה אותה מושלמת כשהייתה בעיניה, וכל היופי והחן הזה; התלתלים, והחכמה. הקסם הילדי, הבגרות הלא מאולצת שבה, הדרך שבה נגעה בה. הקול הגבוה אך הכה מלודי שנעם באוזניה וביקש ממנה עוד.
"ביקשתי שתניחו לי, לא ביקשתי?" אמרה הרמיוני בקול חנוק מדמעות. היא ניסתה להחזיק את עצמה כל עוד הם היו בסביבה. היא לא רצתה שידעו, לא עכשיו, כשנימפדורה מאמצת לעצמה חיים חדשים. היא לא רצתה להרוס לה. היא ידעה שטונקס באמת חיבבה את רמוס, היא ידעה טוב מאוד כמה נוח ונעים היה להחזיק ידיים ולהתנשק בזמן שהם נפגשים שם למטה. כמה הנורמה הזו מחבקת. אבל היא הייתה זקוקה למעטה השוני הזה, בגלל זה רמוס. הוא היה אדם זאב; לא אלים, אבל עם כל הטוב שבו היו את הצדדים הזאביים שלא יכול היה להתכחש להם כמה שלא ניסה. ועדיין, הרמיוני ידעה כמה כואב לטונקס. היא ידעה שלא תוכל לאהוב עוד אדם כמותה.
רון התקדם לכיוונה בצעד מהוסה, חושש לעשות טעות נוספת. הוא התקרב ולחש באוזנה בקול שהעביר בה גלים של חום וגעגוע. "אל תגידי כלום, זה בסדר."
הוא התקרב כדי לחבק אותה, היא לא התנגדה אך גם לא שיתפה פעולה. הוא רק נשק לה על לחייה. היא המשיכה להביט בלהבות הכחולות שלפתע הפכו לירוקות, עיניה כבר שורפות מחומן אך לא הרגישה כמה כואב לה.
רון תחב את ידו לכיס גלימתו והוציא ממנו בזהירות בקבוק בצבע חום, הוא הזכיר קצת מראה של מימייה, משהו כמו הבקבוק שתמיד החזיק בתוכו שיקוי פולימיצי המתחזה של אלאסטור מודי. הארי הביט בעיניו של רון, מחייך מתחת למשקפיו העגולים. נעזוב אותה בשקט?
רון הינהן לאות אישור. הוא הושיט לה את הבקבוק, וכשראה שהיא אינה מרימה את מבטה הוא רק הניח אותו על קצה השולחן שהיה קרוב אליה ביותר.
הארי נשק לה על הראש ושניהם עזבו את החדר.
הרמיוני הביטה בבקבוק שהותיר לה רון מאחורי. היה כתוב עליו `חג מולד שמח`. היא המשיכה להביט בכיתוב שמהר התחלף ל`אף קוסם או מכשפה לא שווים את הדמעות שלך, באהבה רון`. היא פתחה את הפקק והריחה את ריחו החזק של וויסקי אש. היא לא חייכה, אבל הודתה לרון במחווה נחמדה כאשר רוקנה את הבקבוק ונרדמה מחובקת איתו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
